פסק-דין בתיק ס"ע 4690-12-09

בתביעה זו עלינו להכריע האם הנתבעת היא שפיטרה את התובע, שמא הוא נטש את עבודתו. שני הצדדים ביקשו אותנו לפסוק להם סעדים, בהתאם לתוצאת הכרעתנו: התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מהנתבעת והיא מצידה, בכתב תביעה שכנגד, עתרה לתשלום דמי הודעה מוקדמת מהתובע.

בדיון המוקדם הסכימו הצדדים כי במועד סיום עבודתו היה התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך 2,100 ודמי הבראה בסך 1,484, אלא שהנתבעת ביקשה לקזזם כנגד תביעתה לדמי הודעה מוקדמת.

רקע עובדתי

1.               הנתבעת מבצעת עבודות בשטחי בתי הזיקוק והיא העסיקה את התובע, כמנהל עבודה וראש צוות, מחודש 12/03 ועד תחילת 9/08.

2.               התובע העיד שהוא עובד בשטחי בתי הזיקוק, אצל קבלנים שונים, מזה כ-25 שנים.

3.               ביום 1.9.08 בעת שהתובע נסע ברכב עם עובד נוסף (להלן - עזאם), התקשר אחד מהמנהלים בנתבעת (להלן - יואב), שהוא גם בנו של המנכ"ל, אל הטלפון הנייד של עזאם. הצדדים חלוקים בדבר תוכן השיחה - לטענת התובע באותה שיחה הורה יואב לעזאם להודיע לתובע שלא יבוא יותר לעבודה. לטענת יואב - באותה שיחה הוא ביקש מהתובע ועזאם לחזור לעבודה, על מנת לתקן ליקוי בעבודה שביצעו. בהמשך דברינו נעמוד בהרחבה על גרסאות הצדדים ביחס לשיחה זו.

4.               ביום 2.9.08, התייצב התובע במקום העבודה. שני הצדדים הסכימו כי למעשה התובע לא התייצב במטרה לעבוד. התובע אישר שהתייצב באותו יום רק בשעה 11:00 בשביל לדעת מה הסיבה לפיטוריו (עמ' 9, ש' 9-18). הנתבעת טוענת שהתובע התייצב בבגדים יפים ולא החליפם לבגדי עבודה, וכי ישב בסככה וציפה שיואב יגש אליו, אך האחרון לא מצא לנכון לעשות כן.

5.               ביום 5.9.08, לדרישת הנתבעת, החזיר התובע את רכב הנתבעת לביתו של המנכ"ל והבעלים (להלן - בני). לפי שנמסר לנו, באותו מעמד לא החליפו הצדדים דברים, מטוב ועד רע.

6.               ביום 5.10.08 קיבל התובע בדואר רשום מכתב מהנתבעת בו הוא נדרש לחזור לעבודה. התובע, אשר אישר את קבלת המכתב, הסביר שלא נעתר למבוקש במכתב, מפאת רצון לשמור על כבודו ומכיוון שמצא עבודה אחרת.

7.               נשמעו בפנינו עדויותיהם של התובע ועזאם מחד ושל יואב ובני מאידך.

8.               להלן נבחן את המסקנה המשפטית הנלמדת מהמסכת העובדתית שהוצגה בפנינו.

דיון והכרעה

" היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, פדע יב 375)

9.               האם יש בשיחה הטלפונית מיום 1.9.08 או באשר אירע לאחריה, משום ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונת הנתבעת לפטר את התובע? כפי שנפרט להלן, תשובתנו לכך הינה בשלילה.

10.          נפתח בציון העובדה שבכתב התביעה לא אוזכרה כלל שיחת הטלפון מיום 1.9.08. כל שנטען בכתב התביעה הוא שביום 5.9.08 הודיע יואב לתובע כי עבודתו מופסקת מחמת שאין הוא מתאים לעבודה. גרסה זו, עליה נבנתה התביעה, והיא זו אשר מופיעה אף בתצהירו של התובע, הסתברה כבלתי נכונה לחלוטין. בחקירות הנגדיות, הסתבר שהודעת הפיטורים הנטענת היתה ביום 1.9.08 ולא נמסרה כלל לתובע, כי אם באמצעות חברו לעבודה של התובע, עזאם, בשיחה טלפונית. בשתי סוגיות אלו - מועד הפיטורים, לכאורה וזהות מקבל ההודעה - לא העידו התובע והעד מטעמו עדות אמת בתצהיריהם.

11.           בחקירתו הנגדית נתבקש התובע לתאר בלשונו את נסיבות פיטוריו וכך העיד:

" כשיואב דיבר עם עזאם הוא אמר לו בטלפון שיגיד לי שאני לא אחזור מחר לעבודה כי אני כבר לא מתאים לו לעבודה והוא לא אמר לו סיבה וגם לא ביקש לדבר איתי. למחרת חזרתי לעבודה בשעה 11:00לדבר מה הסיבה, ויואב התחמק ממני ועד עכשיו אני לא יודע מה הסיבה" (עמ' 9, ש' 9).

בהמשך שינה מגרסתו לפיה יואב התחמק ממנו ומסר שיואב דווקא דיבר איתו למחרת ואמר לו שהוא לא מתאים ושישב בבית "עד שנראה מה המצב" (עמ' 10, ש' 29).

עוד מסר התובע, כי לאחר אותה שיחת טלפון, אשר הפתיעה אותו, לא ניסה להתקשר ליואב על מנת לברר את הסיבה להחלטתו הפתאומית (עמ' 10, ש' 18).